'Haguigah
Daf 18b
רִבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רִבִּי. הָאוֹכֵל אוֹכֶל שְׁלִישִׁי בַתְּרוּמָה נִפְסָל גּוּפוֹ מִלּוֹכַל בַּתְּרוּמָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. מַה. רִבִּי כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. הָאוֹכֵל אוֹכֶל שֵׁינִי שֵׁינִי. הָאוֹכֵל אוֹכֶל שְׁלִישִׁי שְׁלִישִׁי. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָדֵל מִן תַתְּרוּמַה. וְדִכְווָתָהּ. הָאוֹכֵל אוֹכֶל שֵׁינִי בְמַעֲשֵׂר נִפְסָל גּוּפוֹ מִלּוֹכַל בְּמַעֲשֵׂר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין 18a בַּמַּעֲשֵׂר. וְלָא שְׁמִיעַ [לָהוּ] דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. מָהוּ וַחֲכָמִים אוֹסְרִין בַּמַּעֲשֵׂר. נִפְסָל גּוּפוֹ מִלּוֹכַל בְּמַעֲשֵׂר. וְדִכְווָתָהּ. הָאוֹכֵל אוֹכֶל רְבִיעִי בַקּוֹדֶשׁ נִפְסָל גּוּפוֹ מִלּוֹכַל בַּקּוֹדֶשׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דְּאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּאוֹכֵל אוֹכֶל רְבִיעִי בַקּוֹדֶשׁ. הָדָא אָֽמְרָה. הָאוֹכֵל אוֹכֶל רְבִיעִי בַקּוֹדֶשׁ נִפְסָל גּוּפוֹ מִלּוֹכַל בַּקּוֹדֶשׁ. עַד כְּדוֹן בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הַמְקוּדָּשִׁין. וַאֲפִילוּ בְּחוּלִין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טַהֲרַת הַקּוֹדֶשׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. [דְּתַנִּינָן תַּמָּן.] הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַייָה וְעוֹף וְלֹא יָצָא מֵהֶן דָּם. כְּשֵׁירִין וְנֶאֱכָלִים בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בְדָם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הוּכְשְׁרוּ בַשְּׁחִיטָה׃ רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מַתְנִיתָה בְּחוּלִין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּב הַקּוֹדֶשׁ כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי יָסָא רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יַנַּיי בְשֵׁם רִבִּי. הָאוֹכֵל אוֹכֶל שְׁלִישִׁי בַתְּרוּמָה נִפְסָל גּוּפוֹ מִלּוֹכַל בַּתְּרוּמָה. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא שֶׁהַשְּׁלִישִׁי שֵׁינִי לַקּוֹדֶשׁ. מַתְנִיתָה בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הַמְקוּדָּשִׁין. דְּרַבָּא אֲתֲא מֵימַר לָךְ. וַאֲפִילוּ בְּחוּלִין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּב הַקּוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זָעוּרָה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. כִּכְּרוֹת הַקּוֹדֶשׁ בְּתוֹךְ גּוּמוֹתֵיהֶם הַמַּיִם מְקוּדָּשִׁין. בְּאַשׁ לָךְ דַּאֲתָא מֵימוֹר לָךְ. עָשָׂה מַשְׁקֶה פִיו כְּמַשְׁקֶה קוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. בְּמַה דַּתְּ אֲמַר תַּמָּן. עָשָׂה אֶת הַטָּהוֹר לַחַטָּאת כְּמֵי חַטָּאת וּכְאֶפֶר חַטָּאת. וְהָכָא עַשָׂה מַשְׁקֶה פִיו כְּמַשְׁקֶה קוֹדֶשׁ. רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי יָסָא רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יַנַּיי. וְלָא יָֽדְעִין אִין מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי. מַתְנִיתָה מִינָהּ קִיּוּמָה וּמִינָהּ תַּבָרָה. מִינָהּ קִיּוּמָה. שֶׁהַשְּׁלִישִׁי שֵׁינִי לַקּוֹדֶשׁ וְאֵין שֵׁינִי לַתְּרוּמָה. שֶׁנַּעֲשֶׂה לְטַהֲרַת הַתְּרוּמָה. 18b אֲבָל אִם נַעֲשֶׂה לְטַהֲרַת הַקּוֹדֶשׁ נַעֲשֶׂה גוּפוֹ שֵׁינִי אֶצֶל קוֹדֶשׁ. מִינָהּ תַּבָרָה. שֶׁהַשְּׁלִישִׁי שֵׁינִי לַקּוֹדֶשׁ וְלֹא שֵׁינִי לַתְּרוּמָה. שֶׁנַּעֲשִׂית לְטַהֲרַת הַקּוֹדֶשׁ. אֲבָל אִם נַעֲשֶׂה לְטַהֲרַת הַתְּרוּמָה נַעֲשֶׂה גוּפוֹ שֵׁינִי אֶצֶל הַתְּרוּמָה וְכָל שֶׁכֵּן אֶצֶל הַקּוֹדֶשׁ.
Traduction
R. Yonathan dit au nom de Rabbi: si quelqu'un mange d'un aliment impur au 3e degré à l'égard de l'oblation, le corps devient impropre à manger de l'oblation (sans bain, mais il n'est pas défendu de la toucher). Sur quoi R. Samuel b. R. Isaac demanda: est-ce à dire que cet avis de Rabbi est conforme à R. Eleazar seul de cette Mishna (96)(Toharot 2, 2)., disant: Si l'on mange une impureté du 1er degré, on est impur à ce degré (97)Et le contact forme le 2e degré.; si l'on mange du 2e degré, on l'est au 2e, comme si l'on mange du 3e degré on est impur au 3e, selon R. Eleazar, tandis que R. Josué ne partage pas tout-à-fait cet avis; or, se peut-il qu'en cas de discussion l'avis de R. Josué ne prédomine pas? —Non, fut-il répondu, Rabbi peut même adopter ce dernier avis; et s'il est vrai qu'ici il déclare inapte à manger de l'oblation celui qui aurait mangé du 3e degré, c'est pour habituer le cohen à s'abstenir d'oblation au moindre doute. De même, si en ayant mangé de ce qui est impur au 2e degré pour la dîme, le corps devient-il impropre à manger de la dîme? On peut résoudre ce point de ce qu'il est dit (98)Para, 11, 5.: Les autres sages interdisent de manger (sans avoir pris le bain préalable pour la 2e dîme. Il n'avait pas entendu l'explication de R. Samuel au nom de R. Zeira sur l'opinion des sage qui interdisent la dîme (99)(Bikurim 2, 1)., savoir que l'impureté du corps le rend impropre à manger de la dîme (tandis qu'ils permettent de la toucher). De même, si l'on a mangé de ce qui est impur pour la sainteté au 4e degré, le corps devient-il impur au point de ne plus pouvoir manger de la sainteté? On le déduit de ce qu'il est dit (100)Ci-après, 3.: Selon R. Jérémie au nom de R. Aba b. Mamal, l'homme en deuil est considéré comme ayant mangé du 4e degré d'impureté pour la défense de manger des saintetés; donc, en un tel cas, on est impropre pour cette consommation. Ainsi, l'on connaît l'interdit s'il s'agit de saintetés faisant partie du sanctuaire; en sera-t-il de même du profane traité pour la pureté à l'égal du sacré? On peut le savoir de ce qu'il est dit (101)(Hulin 2, 5).: Si en égorgeant un animal domestique, ou une bête sauvage, ou un oiseau, il n'est pas sorti de sang, l'égorgement suffit, et on peut en manger sans se laver les mains, puisqu'il n'y a pas eu de contact mouillé par le sang, qui les approprie à devenir impurs; selon R. Simon, l'égorgement les approprie à cet effet (et il faudra se laver au préalable). Selon R. Eléazar, au nom de R. Oshia, cette Mishna parle de profane traité à l'égal de la sainteté (où l'on tient compte même du 3e degré). C'est ainsi que R. Josué, R. Zeira, R. Yassa, R. Yohanan, ou R. Yanaï au nom de Rabbi dit que si l'on a mangé de l'impur au 3e degré pour l'oblation, le corps devient inapte à en manger. Mais une Mishna (102)(Toharot 2, 2). ne dit-elle pas formellement que pour avoir mangé du 3e degré, le corps est impur au 2e pour la sainteté? Cette Mishna parle des saintetés faisant partie de ce qui est offert au sanctuaire; et l'extension de cet enseignement consiste en ce que, même pour le profane traité sur le pied d égalité des saintetés, le corps devient alors impropre à en manger. En effet, dit R. Aboun b. Hiya devant R. Zeira: la Mishna dit aussi (103)Ibid., 1, 9. que, pour les pains du sanctuaire mis au frais dans des fosses, l'eau de ces fosses sera comme sacrée (et si l'un d'eux devient impur, tout le reste, sans l'intermédiaire de l'eau, sera impur au 2e degré); or, il ne saurait te déplaire d'apprendre par là quelle est la règle pour le profane traité sur le pied d'égalité de la sainteté, que p.ex. le liquide dans la bouche est considéré à l'égal d'un liquide de consécration. Ainsi R. Zeira dit: comme il a été déclare ailleurs (104)Para, 10, 2. que la pureté pour le sacrifice de péché devra égaler en sévérité celle des eaux de lustration et des cendres de la vache rousse; de même ici, le liquide de la bouche sera considéré á l'égal de la consécration même (pour les degrés de pureté). R. Zeira, R. Yassa, R. Yohanan, R. Yanaï ne savaient plus si c'est au nom de Rabbi, ou d'une façon anonyme que l'on a énoncé l'enseignement, d’où l'on peut déduire la confirmation d'un avis, ou son infirmation (selon la manière de l’expliquer): Elle le confirme si on l'entend en ce sens qu'un 3e degré devient un 2e au point de vue des saintetés, non de l'oblation, lorsque le profane a été traité comme pureté d'oblation; mais s'il s'agissait d'une pureté de consécration, il est douteux que le corps qui a consommé de l'impur au 3e degré, le soit au 2e par rapport à la sainteté. Elle l'infirme, si on l'entend en ce sens qu'un 3e degré devient un 2e pour la sainteté, non pour l'oblation traitée comme de la sainteté; quant à la fin de cet enseignement, on entend qu'au cas où le profane est traité pour la pureté comme de l'oblation, le corps devient impur au 2e degré, inapte à manger de l’oblation et à plus forte raison impropre pour les saintetés, plus graves (il y a donc, en ce sens, à compléter les termes).
Pnei Moshe non traduit
האוכל אוכל שלישי בתרומה. שבתרומה השני עושה שלישי ונקרא פסול שאינו מטמא לרביעי וכן בחולין שנעשו על טהרת תרומה השלישי שבהן פסול כתרומה והאוכלו נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטבול אבל מותר ליגע בתרומה שלא עשו מעלה אלא באכילה:
ר' שמואל בר רב יצחק בעי. הקשה על הא דקאמר בשם רבי:
מה. מאי האי דקאמרת וכי רבי כר''א דטהרות ס''ל ולא כר' יהושע:
דתנינן תמן. בפ''ב דטהרות ר''א אומר האוכל אוכל ראשון נעשה גופו ראשון להיות מגעו שני והאוכל אוכל שני נעשה שני ושלישי נעשה שלישי וטעמיה דר''א שהרי מצינו אוכל חמור מן המאכל דאלו נבלת עוף הטהור בחוץ לא מטמא ואלו האוכלה מטמא בגדים בבית הבליעה ואנו היאך לא נעשה אוכל שמאכל ור' יהושע פליג עליה שם וקאמר דמנבלת עוף לא גמרינן דחידוש הוא אלא דמצינו שהמאכל חמור מן האוכל דאלו מאכל בכביצה מטמא ואוכל עד דאכיל כחצי פרס ואנו היאך נעשה אוכל כמאכל ולפיכך ס''ל האוכל אוכל ראשון נעשה שני וכן האוכל אוכל שני נעשה שני לפי שמצינו שהשני עושה שני ע''י משקין שהמשקין שנגעו בשני הן נעשין ראשון שהמשקין לעולם נעשו תחלה ועושין שני והאוכל אוכל שלישי נעשה שני לקדש ולא שני לתרומה ובאיזה חולין איירינן בחולין שנעשו לטהרת תרומה דבהו משכחת שלישי דאלו בחולין גרידי אין בהן שלישי והשתא דברי רבי כר''א ודלא כר' יהישע בתמיה והרי הלכה כר' יהושע לגביה דר''א:
דברי הכל היא. כלומר שאני בהאוכל דאף רבי יהושע מודה שאסור לו לאכול בתרומה כדי שיהא בדל מן התרומה וכדפרישית שלא עשו מעלה אלא באכילה וכי קאמר ר' יהושע האוכל אוכל שלישי שני הוא לקדש ולא לתרומה בנגיעה הוא דקאמר:
ודכוותה. ושואל הש''ס אי נימא דכוותה נמי במעשר עשו מעלה שהאוכל אוכל שני במעשר שני יהא נפסל גופו מלאכול במעשר:
נישמעינה מן הדא וחכמים אוסרים במעשר. בפ''א דפרה דתנינן שם כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים. שמן התורה טהור הוא וחכמים גזרו עליו טומאה כגון שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין והידים והכלים שנטמאו במשקין וכיוצא בהן ממה שנשנו בי''ח דבר מטמא הוא את הקודש לעשותו טמא עד שלישי והשלישי פוסל לרביעי ופוסל את התרומה לשלישי דבתרומה השלישי פסול ולא עביד רביעי ומותר בחולין ובמעשר דברי ר''מ וחכמים אוסרים במעשר:
ולא שמיע להו וכו'. מסקנא דפשיטות הבעיא היא דאלו בעלי הבעיא לא שמיע להו הא דקאמר ר' שמואל בשם ר''ז דמהו ולענין מאי חכמים אוסרין במעשר שנפסל גופו מלאכול במעשר שני ושמעינן דאוכל אוכל שני שהוא טעון ביאת מים מד''ס נפסל גופו מלאכול במעשר:
ודכוותה. אי נימא נמי דהאוכל אוכל רביעי בקדש שנפסל גופו מלאכול בקדש או דילמא מכיון דטומאת רביעי בקדש גופה מעלה יתירה היא לא עשו בה מעלה זו שיהא גם האוכלה נפסל גופו:
נישמעינה מן הדא. דאמר ר' ירמיה בשם ר' בא בר ממל. לקמן בהלכה ג' גבי אונן שעשו אותו כאוכל אוכל רביעי בקדש ונפסל לענין קדש אבל לא לתרומה הדא אמרה וכו' נפסל גופו מלאכול בקדש:
עד כדון. שמענו באוכל בקדשי המקדש המקודשין ממש אם ואפילו בחולין שנעשו על טהרת הקדש ג''כ הרי הן כקדש לענין זה:
נישמעינה. לזה:
מן הדא דתנינן תמן. בפ''ב דחולין:
השוחט. בהמה חיה ועוף וכו' כשרים ונאכלין בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם. כצ''ל. כלומר בלא נטילת ידים וסתם ידים גזרו עליהן להיות שניות לטומאה והכא לא גזרו הואיל ולא הוכשרו ובחולין גרידי לא מיתוקמא שאפילו היו מוכשרין בדם אין שני עושה שלישי בחולין אלא כדר' אלעזר בשם ר' הושעיה דאמר מתניתא בחולין שנעשו על גב טהרת הקדש מיירי דבהן משכחת לה שלישי כר' יהושע דפ''ב דטהרות כדלעיל והא דקאמר ר' יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה תרומה לרבותא קאמר דלא מיבעיא חולין שנעשו על טהרת קדש דחמירי אלא אפילו חולין שנעשו על טהרת תרומה נמי אית בהו שלישי והא דלא אוקמה בשנעשו על טהרת תרומה משום דהתם בבשר קתני ובתרומה ליכא בשר ואע''ג דקתני חיה וחיה בקדשים ליכא משום דבשר בבשר מיחלף ודרך אוכלי קדש לאכול בשר חולין ואפי' של חיה בטהרת קדש שאם תתחלף לו בשר קדש בה שיהא אוכלה בטהרה אבל תרומה אינה אלא בפירות ובשר בפירי לא מיחלף ולפיכך אין דרך כהנים להתפיס לבשר חולין שלהן בטהרת תרומה:
ר' זעירה וכו' בשם רבי האוכל אוכל שלישי בתרומה וכו'. היינו הך דר' יונתן בשם רבי דלעיל אלא דהני אמוראי מפרשי למילתא דרבי טפי וכדקאמרי ומאי קמ''ל ר' יונתן ור' ינאי בשמיה דרבי ולאו מתניתא היא הא דלעיל בפ''ב דטהרות דקאמר ר' יהושע שהאוכל אוכל שלישי שני לקדש וכו' וכדפרישית לעיל דמודה ר' יהושע דלענין אכילה אף בשלישי בתרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה ובחולין שנעשו על טהרת תרומה. וה''ה בתרומה שנפסל גופו מלאכול בתרומה והא דקאמר רבי יהושע שני לקדש ולא שני לתרומה היינו בנגיעה כדפרישית לעיל שלא עשו מעלה אלא באכילה ובזה הוא מוסיף ר' ינאי בשם רבי על ר' יונתן בשם רבי דלעיל מיניה דאלו לר' יונתן בשם רבי מספקא לן אם דין זה נוהג אף בחולין שנעשו על טהרת קדש או לא ובעינן למיפשט להא מהאי מתני' דבפ''ב דחולין השוחט בהמה וכו' וכדפרישית ובא ר' ינאי וקאמר משמיה דרבי דבהדיא קאמר שאף בחולין שנעשו על טהרת קדש היא כן:
ומשנינן דאי ממתניתא ה''א בקדשי המקדש המקודשין דוקא:
דרבא אתא מימר לך. ואשמעינן השתא משמיה דרבי רבותא טפי ואפילו בחולין שנעשו על גב הקדש נמי דינן כקדש ממש לענין אכילה שאם אכל שלישי שבהן נפסל גופו לאכילת קדש עד שיטבול:
מתניתא אמרה כן. אכתי מאי קמ''ל הא שמעינן לה נמי ממתני' דספ''ק דטהרות דתנינן שם ככרות הקדש כגון שתי הלחם ולחם הפנים והמנחות וכיוצא בהן שבתוך גומותיהן המים המקודשים שהיו בתוך הגומית שע''ג הככר מים שנעשו על טהרת הקדש ניטמא ככר אחד מהן בשרץ ונגע הככר שנטמא בשני והשני בשלישי ואפי' הן מאה כולן טמאים ואע''פ שלא נגעו במים שבככר אלא ככר בככר נגעו כלן נטמאו לפי שחבת הקדש עושה כאלו המשקה שבתוך כל הככר שהיא נעשה תחלה הוא שנגע בככר וטמאו קתני מיהת בתוך גומותיהם המים המקודשים ואי את משכחת לה אלא במים שנעשו על טהרת הקדש דאי במים של קדש עצמו הא קי''ל משקה בי מדבחייא דכיין ולא מטמאין וא''כ ש''מ מהאי מתני' דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש הן והדרא קושיא לדוכתה והא ממתני' שמעינן לה בהדיא והשתא נמי לענין דין האוכל שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הוא כאוכל שלישי שבקדש עצמו ומאי קמ''ל הני אמוראי משמיה דרבי:
באיש לך דאתא מימר לך וכו'. כלומר ומשני וכי הורע בעיניך הא דאתא מימר לך לאשמעינן באוכל או בשותה שלישי בחולין שנעשו על טהרת קדש שעשו משקה שבפיו כמשקה קדש עצמו ולענין נפסל גופו דאמרן ואי מההיא מתני' דככרות הקדש לא שמעי' במשקה שבפיו דהתם המים בגומות שבככרי הקדש הן וכדר' זעירא דאמר כמה דאת אמר תמן בפ''י דפרה דקחשיב התם שהטהור לחטאת עשו אותו כמי חטאת ואפר חטאת כדקתני הטהור לחטאת שנגע במדף טמא לגין של חטאת שנגע במדף טמא וכו' ועוד דקחשיב שם לקמן ומשום מעלת חטאת והכא נמי אשמעינן גבי קדש שעשו משקה שבפיו מחולין שנעשו על טהרת קדש כמשקה קדש ומשום מעלת הקדש:
ר' זעירה ר' יסא וכו'. לישנא אחרינא היא דללישנא קמא דהני אמוראי קאמרי בהדיא משמיה דרבי כשאוכל אוכל שלישי שבתרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה ולהאי לישנא בתרא דהני אמוראי קאמרי ולא ידעין אין מטי בה בשם רבי דמסופקין היו אם משמיה דרבי אמרו להא דלקמן או סתם אמרו להא:
מתניתא מינה קיימה ומינה תברה. כלומר מהאי מתני' דפ''ב דטהרות בדברי ר' יהושע שאמרנו יש לפרשה בשתי פנים או מינה קיומה והיינו לקיימה כפשטה וכמשמעה וכמו שהיא נשנית לפנינו דקתני שהשלישי שני לקדש ולא שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה ודייקי' מינה כדמפרש ואזיל:
אבל אם נעשה לטהרת קדש נעשה גופו שני אצל הקדש. כלומר לשון שאלה היא וה''ק והשתא אי כפשטה וקיומה דקתני שנעשו על טהרת תרומה ודייק' דדוקא בשנעשו על טהרת תרומה בהא הוא דאמרי' שנעשה גופו שני מיהת לקדש דשם טהרת תרומה נתפסת עליהם שכן דרך לאוכלי חוליהן בטהרה אבל אם נעשו על טהרת קדש בהא היא גופה מספקא לן אם אמרינן נעשה גופו שני אצל הקדש או לא דשמא בטלה דעתו ואין שם טהרת קדש נתפסת עליהם ואין גופו נעשה שני אף לקדש ולדיוקא דדייקינן השתא א''כ מתניתין מיתפרשא בקיומה ולפי פשטה ובחולין שנעשו על טהרת הקדש נשאר לנו בספק אם גופו נעשה שני לקדש או לא וכדאמרן:
מינה תברה. כלומר או לאידך גיסא ואין המתני' מיתפרשת כקיומה וכפשטה אלא חסורי מחסרא היא והכי קתני שהשלישי שני לקדש ולא שני לתרומה שנעשית על טהרת הקדש. ודייקינן השתא הכי בשנעשו על טהרת קדש בהא הוא דאמרי' נעשה גופו שני לקדש ולא שני לתרומה. ובשנעשו לטהרת תרומה דקתני בסיפא ה''ק אבל אם נעשו לטהרת התרומה נעשה גופו שני אצל התרומה ונפסל גופו מלאכול בתרומה וכל שכן אצל הקדש דחמירא דטהרת תרומה אינה טהרה אצל הקדש. והיינו דקאמר מינה תברה שאין המתני' מתפרשת כמו שהיא אלא שצריך להוסיף ולמיתני מה דחסורי מחסרי בה. והנ''מ דאם המתניתין מתפרשת כקיומה א''כ בחולין שנעשו על טהרת הקדש נשאר בספק אם באוכל השלישי שבהן נפסל גופו מלאכול בקדש או לא וכדאמרן. ואם המתני' מתפרשת בתברה שמעי' דאם נעשו על טהרת תרומה גופו נעשה שני אפי' אצל אכילת תרומה וכ''ש אצל אכילת הקדש דחמירי ואם נעשו על טהרת הקדש ואכל השלישי שבהן גופו נעשה שני אצל אכילת הקדש דוקא ולא נעשה שני אצל אכילת תרומה דקילא היא מקדש:
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי. מְנַיִין לָֽרְבִיעִי בַקּוֹדֶשׁ שֶׁהוּא פָסוּל. וְדִין הוּא. מַה אִם מְחוּסָּר כִּיפּוּרִים שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵל בִּתְרוּמָה הֶרֵי פוֹסֵל בַּקּוֹדֶשׁ. רִבִיעִי שֶׁהוּא פוֹסֵל בִּתְרוּמָה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפְסוֹל בַּקּוֹדֶשׁ. הֶרֵי לָמַדְנוּ לַשְּׁלִישִׁי מִן הַכָּתוּב. וְלִרְבִיעִי (מִקּוֹל) [מִקַּל] וָחוֹמֶר. הָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי הָאוֹכֶל הַבָּא מַחְמַת טְבוּל יוֹם יוֹכִיחַ. הֲרֵי הוּא פוֹסֵל בִּתְרוּמָה וְאֵינוֹ פוֹסֵל בַּקּוֹדֶשׁ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְיָה דְרִבִּי יוֹסֵה כְשִׁיטַּת רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ. כְּמָה דְרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר תַּמָּן. יִטְמָא יִטְמָא דְּבַר תּוֹרָה. כֵּן רִבִּי יוֹסֵה אָמַר הָכָא. יִטְמָא יִטְמָא דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה. לֵית רִבִּי יוֹסֵי צָרִיךְ לְהָדֵין (קוֹל) [קַל] וָחוֹמֶר. קְרָיֵי דְרַשׁ רִבִּי יוֹסֵי. וְהַבָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר יִגַּ֤ע. זֶה שֵׁינִי שֶׁנָּגַע בָּרִאשׁוֹן. בְּכָל טָמֵא֙. זֶה שְׁלִישִׁי שֶׁנָּגַע בַּשֵּׁינֵי. לֹ֣א יֵֽאָכֵ֔ל. סוֹף טָמֵא לֹא יֵאָכֵל. עַד כְּדוֹן בְּאוֹכְלִין שֶׁנִּיטְמוּ מֵאֲוִיר כְּלֵי חֶרֶס שֶׁנִּיטְמָא בְּשֶׁרֶץ. אוֹכְלִין עַצְמָן שֶׁנִּיטְמוּ בְּשֶׁרֶץ מְנַיִין. וְדִין הוּא. וּמַה אִם הַכֵּלִים שֶׁאֵינָן מִיטַּמִּין מֵאֲוִיר כְּלֵי חֶרֶס שֶׁנִּיטְמָא בְּשֶׁרֶץ הֶרֵי הֵן מִיטַּמִּין כְּשֶׁרֶץ לְטַמֵּא אוֹכְלִין. אוֹכְלִין עַצְמָן שֶׁנִּיטְמוּ בְּשֶׁרֶץ אֵינוֹ דִין שֶׁיִּיטַמּוּ כְּשֶׁרֵץ לְטַמֵּא אוֹכְלִין. עַד כְּדוֹן כִּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְהַבָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר יִגַּ֤ע בְּכָל טָמֵא֙. זֶה רִאשׁוֹן שֶׁנָּגַע בְּטָמֵא. לֹ֣א יֵֽאָכֵ֔ל. לְרַבּוֹת אֶת הַשֵּׁינִי. שְׁלִישִׁי בַּתְּרוּמָה מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם טְבוּל יוֹם שֶׁאֵינוֹ פוֹסֶל בְּחוּלִין הֲרֵי הוּא פוֹסֵל בַּתְּרוּמָה. שֵׁינִי שֶׁהוּא פוֹסֶל בְּחוּלִין אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפְסוֹל בַּתְּרוּמָה. רְבִיעִי בַקּוֹדֶשׁ מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם מְחוּסָּר כִּיפּוּרִים שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵל בִּתְרוּמָה הֲרֵי הוּא פוֹסֵל בַּקּוֹדֶשׁ. (רִבִיעִי) [שְׁלִישִׁי] שֶׁהוּא פוֹסֵל בִּתְרוּמָה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפְסוֹל בַּקּוֹדֶשׁ. הֶרֵי לָמַדְנוּ לָרִאשׁוֹן וּלְשֵׁינִי מִן הַכָּתוּב וְלִשְׁלִישִׁי מִן הַדִּין וְלִרְבִיעִי (מִקּוֹל) [מִקַּל] וָחוֹמֶר. דָּנִין לוֹ דִין מִן הַדִּין. שֶׁיִּהֵא הַכֹּל מְשׁוּעְבָּד לַהֲלָכָה שֶׁיְּהֵא הַשְּׁלִישִׁי פוֹסֵל בַּתְּרוּמָה וְהָֽרְבִיעִי בַקּוֹדֶשׁ.
Traduction
R. Yossé a enseigné (105)''''''J., (Sota 5, 2) ( 20a); B., ib., 29b.'''''': pour des saintetés jusqu'au 4e degré d'impureté, le corps est inapte à consommer du sacré, par déduction a fortiori; car si un homme qui s'est baigné en ce jour et dont le pardon manque (il ne sera déclaré pur qu’à la nuit) est apte à manger de l'oblation (106)Cf. Negaïm, 14, 3., mais ne l'est pas assez pour la sainteté; à plus forte raison, si le 3e degré d'impureté rend le corps impropre à manger de l'oblation, il constituera à son tour un 4e degré interdit pour de la sainteté. Donc, on connaît l'interdit du 3e degré d'après un texte biblique (le verset relatif au bain, avec pureté définitive au soir), et celui du 4e degré par un raisonnement a fortiori. On peut opposer à cela, dit R. Yohanan, que l'aliment touché par celui qui a pris un bain le même jour devient inapte à la consommation, si c'est de l'oblation; et pourtant cela ne va pas jusqu'à rendre une sainteté impropre en la touchant à son tour (ce 3 ne forme pas de 4e; la déduction précédente n'est pas absolue). R. Hanania dit au nom de R. Yohanan que l'avis de R. Yossa est conforme à celui de R. aqiba son maître: comme celui-ci déduit ailleurs (107)Sota ib. de l'expression il rend impur, qu'un pain impur au 2e degré propage l'impureté au 3e degré du profane; de même ici R. Yossé le déduit d'après une base légale. Aussi R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina que R. Yossé n'a pas besoin d'invoquer ledit raisonnement par a fortiori, puisqu'il tire cette déduction d'un verset (Lv 7, 19): La chair qui touchera, soit un 2e degré impur qui a touché au premier, à tout objet impur, c.-à-d. un 3e degré ayant touché au 2e, ne devra pas être mangée; même ce qui touche à cette dernière impureté ne devra pas être mangé (s'il s'agit de sainteté). – Par la déduction précédente tirée de l’expression il rend impur, on sait la règle pour les aliments devenus impurs à l’atmosphère d'un vase d'argile devenu lui-même impur au contact de l’impur; mais quelle est la règle pour les aliments eux-mêmes devenus impurs directement par un ver? On le sait par a fortiori: puisque des vases, qui ne deviennent pas impurs à l'air d'un vase d'argile contaminé par un ver, le deviennent au contact d'un ver, au point d'entacher à leur tour des aliments par leur contact; à plus forte raison les aliments eux-mêmes, contaminés par un ver, rendront à leur tour impurs les aliments qu'ils toucheraient. Voilà le procédé de R. aqiba. Quant à R. Ismaël (108)Il n'a pas recours au même mode de déduction., on a enseigné: le texte (précité) la chair qui touche à tout objet impur vise un 1er degré provenant d'une impureté capitale, et l'expression ne sera pas mangée s’applique au 2e degré; quant au 3e degré pour l’oblation, on le déduit par a fortiori: puisque celui qui s'est baigné le même jour ne rend pas le profane inapte à la consommation par son contact, mais entacherait en ce cas l’oblation, à plus forte raison un 2e degré d'impureté, qui entache le profane, entache aussi l'oblation; et de même pour le 4e degré, s'il s'agit de sainteté, puisque le contact de celui qui s'est baigné le même jour et manque encore de pardon (dont la pureté est incomplète) ne rend pas l’oblation impropre au manger par son contact mais entacherait en ce cas la sainteté, à plus forte raison un 3e degré d'impureté, qui par son contact entache l’oblation, rendrait la sainteté impropre au manger (en faisant un 4e degré). On a donc déduit le 1er et le 2e degré du teste biblique, le 3e par la logique, le 4e par a fortiori. Mais peut-on déduire un raisonnement a fortiori d'un autre semblable? (L'argument du 3e degré interdit pour l'oblation étant déduit ainsi, comment l'employer à fixer l’interdit du 4e degré pour la sainteté?) En fait le tout est soumis a une règle sinaïtique, savoir que le 3e degré impur est impropre pour l'oblation, et le 4e pour la sainteté (et lesdits raisonnements ne servent qu'à la confirmer).
Pnei Moshe non traduit
תני ר' יוסי. בתוספתא פ''ג דמכלתין:
מנין לרביעי בקדש וכו'. גרסי' להאי סוגיא בפ''ה דסוטה עד שיהא השלישי פוסל בתרומה והרביעי בקדש ועיקרה דהסוגיא התם היא דשייכא על המתני' בו ביום דרש ר''ע וכל כלי חרש וכו' ושם פירשתי בס''ד והכא אגב גררא דרביעי בקדש הוא דנסבה:
וּבַתְּרוּמָה אִם נִטְמֵאת אַחַת מִיָּדָיו חָבֵירְתָהּ טְהוֹרָה. לְטַמֵּא אֶת הַקּוֹדֶשׁ. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לִפְסוֹל בַּקּוֹדֶשׁ. מַה. רִבִּי כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כֹּל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת. וְהַיָּד מְטַמָּא אֶת חֲבֶירְתָהּ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ רָבָא מִן דְּרִבִּי. מַה דְאָמַר רִבִּי בַּקּוֹדֶשׁ. וּמַה דְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּתְּרוּמָה.
Traduction
Pour l’oblation, dit la Mishna, si une main est devenue impure, l’autre reste pure. '' Toutefois, son contact rendrait la sainteté impure (et communiquant aussi l’impureté), selon Rabbi; R. Yossé b. R. Juda dit qu'elle rendrait la sainteté impropre (sans aller au delà). Est-ce à dire que Rabbi suit l’avis de R. Josué exprimé dans cette Mishna (109)Yadayim 3,2.: tout ce qui rend l'oblation inapte au manger rend les mains impures en faisant d'elles un 2e degré (d’impureté) et si une seule main est devenue impure, celle-ci par contact rendra l’autre impure, selon l'avis de R. Josué (contrairement aux autres sages)? —Non, car l'avis de R. Josué est plus sévère que celui de Rabbi, puisque celui-ci admet la propagation d’impureté par contact d’une main à l’autre pour la sainteté seule, tandis que R. Josué professe cette opinion même à l’égard de l’oblation
Pnei Moshe non traduit
ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו כו'. קתני במתני'. ומייתי עלה פלוגתא דתנאי בתוספתא פ''ג דלר' יוסי בר' יהודה לפסול בקדש ולא לטמא שתהא פוסל עוד ומתני' כרבי:
מה. ומתמה הש''ס וכי רבי כר' יהושע ס''ל ולא כחכמים דתנינן תמן בפ''ב דידים:
היד מטמא את חבירתה. אם ידו טמאה נגעה בידו שניה שניהן טמאין דברי ר' יהושע וחכ''א אין שני עושה שני:
ודר' יהושע רבא מן דרבי. כלומר דמשני דמילתיה דרבי לא אתיא כרבי יהושע דהא דרבי בקדש דוקא והא דר' יהושע רבותא טפי היא דאפילו בתרומה קאמר היד מטמא את חבירתה ובהא הוא דפליגי חכמים עליה אבל בקדש כרבי ס''ל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source